בואו נגיד שאתם מוזיקאים בשנת 2023 וממש בא לכם לפגוש, למשל, את ג'ון לנון?
כדי לגרום לזה לקרות, קודם כל תצטרכו מכונת זמן. בהנחה שאיכשהו תמצאו מכונה כזו, עדיין תצטרכו לכוון את החוגות למקום ולזמן הנכון, להשתדל מאוד לא לנחות ממש מעליו, ואז לקוות שהוא לא יאחר לסשן הקלטה ויהיה מוכן לדבר עם אדם זר שיוצא ממכונה מוזרה. בואו נגיד שהסיכויים אינם לטובתכם.
אבל מה אם פתאום הייתה נפתחת בפניכם האפשרות להיפגש עם מוזיקאים מוכשרים ומפורסמים שעבדו עם לנון? אילו יכולתם להיפגש היום עם מקרטני, רינגו או אחרים? זה פחות או יותר מה שהרגשתי בביקורי האחרון בוינה בראיון לאדריכל מרטין קולבאואר. אדריכל מוכשר בצורה יוצאת דופן, מאלו שקוראים עליהם בספרים. אדריכל ששייך לדור האדריכלים שהתוו איך תיראה הארכיטקטורה באירופה במאה ה-20, הביטלס של עולם האדריכלות.
אדריכל אוסטרי גאון עם קשר מפתיע לעם היהודי
קולבאוור זכה בכל כך הרבה פרסים ותחרויות, חלקן בינלאומיות, שאילו נדרשנו לאחסנם, כמות האחסון שהפרסים שלו היו זקוקים להם גדולה ממה שניתן להכניס למטוס בואינג 747 ממוצע. הוא אדריכל גאון שעבד לאורך השנים על מגוון פרויקטים שונים והציג בתערוכות רבות. סיפור החיים שלו שזור עם סיפורו של העם היהודי והתערוכות שלו עבור המוזיאון להיסטוריה יהודית – כמו למשל 'German-Jewish Stories from Lower Saxony’', זכו לשבחים רבים.
באמצעות גישתו החדשנית לתכנון מוסדות חינוך, הוא שינה את צורת החשיבה בכל הנוגע לתכנון אדריכלי ועיצוב לילדים. אחת הדוגמאות המרכזיות (שהיא גם האהובה עליי האישית) היא תחרות לתכנון גן-הילדים Stadpark, הממוקמת באזור פארק סטאדפארק האייקוני במרכז וינה ומדגימה אדריכלות ועיצוב מרחבי למידה מיישמים פדגוגיה חדשנית.
משרד אדריכלות עם קסם של עולם התאטרון
את קולבאוור פגשתי במשרדו בוינה וראיינתי אותו למגזין שלי כחלק מסדרת הראיונות שלי עם אדריכלים מובילים של מוסדות חינוך ברחבי העולם.
המשרד של מרטין קולבאוור הוא משרד מסורתי, An old-fashioned architectural Atelier’ כפי שהוא מכנה אותו. המשרד ממוקם בבניין תיאטרון היסטורי והקסם של עולם התאטרון בהחלט מורגש כשנכנסים למשרדו היפיפה.
הדבר הראשון ששמים לב אליו כשנכנסים למשרד הוא הסקיצות הידניות הרבות שמכסות את הקירות. קשה מאוד בימינו למצוא אדריכלים שיודעים לצייר סקיצות ידניות יפות כאלו. סקיצות, ניתוח נכון של האתר והקפדה רבה על הפרטים הם לתפיסתו אבני היסוד של תהליך העבודה האדריכלית, הוא סיפר לי כשהתיישבנו. גן הילדים בסטדפארק הוא דוגמה מצוינת לניתוח אתר מיטבי: מבנה שנראה כפי שהוא נראה דווקא בגלל שהוא ממוקם בליבו של הפארק המרכזי ביותר בוינה.
"להיות באתר זה המפתח לתכנון. מעולם לא תכננתי בניין בלי להיות באתר. המיקום של הפרויקט הוא גם המקום שבו אני מקבל את רוב ההשראה."
כל פרויקט הוא ייחודי, את תראי שלחלק מהפרויקטים שלי יש צורות אורגניות, לחלקם יש קווים ישרים. וכמובן, יש גם את הנושא המרכזי של הפרויקט, ואת האג'נדה החינוכית שמיושמת בפרויקטים שלי". קולבאוור מסביר.
מילדות בדיור ציבורי לסיפור הצלחה בקנה מידה בינלאומי
תשומת הלב הזו לפרטים והרגישות המיוחדת הזו שלו אינם נרכשים בן לילה. לוקח שנים לשכלל את המיומנויות הללו. כדי להבין את מה שמניע את קולבאוור, היה חשוב לי לשמוע גם על חוויות הילדות שלו וכיצד הן השפיעו על תהליך העבודה שלו כיום.
"כשהייתי ילד, לא הלכתי לגן ילדים, הייתי בבית עד שהגעתי לגיל שבו הולכים לבית הספר. בתי ספר של ילדותי היו מבני ציבור גדולים מהמאה ה-19. היו להם מסדרונות ארוכים שמהן מגיעים לכיתות. השכונה שגדלתי בה הייתה שכונה שנחשבה פריפריה, היא הייתה בקצה העיר ולא היה שם משהו מיוחד. ההורים שלי גרו בבניין דיור ציבורי, שממוקם במרחק של קילומטר ממרכז העיר. אחרי 4 שנות לימוד עברתי ל- 'גימנסיה' בית ספר שבו למדתי אנגלית."
בגיל 10, היה לי מורה לאמנות בשם ארמיניו רוטשטיין, יהודי ניצול שואה. רוטשטיין היה גם שחקן, סופר, מוזיקאי וקוסם מצחיק ומפורסם. הוא הקים את "Fadenbühne im Künstlerhaus" (תיאטרון בובות בבית האמן) ויצר את קברט הבובות ("מריונטן-קברט") עבור הטלוויזיה האוסטרית ב-1960.
"המורה הזה נתן לנו משימה – לתכנן את עיר העתיד, וכשהוא הסתכל על מה שתכננתי הוא אמר 'מרטין, אתה צריך להיות אדריכל'. מאותו רגע בזמן – הייתי אדריכל".
האבות המייסדים של האדריכלות האירופאית במאה ה-20
לפני שהקים את משרד האדריכלים שלו, זכה קולבאוור הצעיר לעבוד עם אדריכלים וותיקים וחשובים באוסטריה. כששאלתי אותו מה הם הדברים הכי חשובים שהוא למד מהם והשפיעו על עבודתו הוא פתאום השתתק.
"עבדתי עם 2 אדריכלים חשובים. אחד מהם, האדריכל הווינאי Gunther Wawrik, שנפטר לאחרונה. לגונתר היו פרויקטים מאוד מעניינים וזו הייתה הסיבה שרציתי לעבוד במשרד שלו. השני היה המורה שלי Gustav Peichl שתכנן את מוזיאון ה- Bundeskunsthalle בבון ונתן לי למעשה הזדמנות להוביל את הפרויקט הזה. כאדריכל צעיר בזמנו, היה לי מאוד חשוב לעבוד על מוזיאון כל כך גדול, זו הייתה יצירת המופת שלי,לפני שהיה לי משרד משל עצמי.
לגוסטב הייתה גישה מאוד גמישה לארכיטקטורה – שילוב של יצירתיות ופרקטיות. זה משהו שלקחתי איתי הלאה גם לתוך העבודות שלי, עוד כשהייתי סטודנט באקדמיה לאמנויות יפות בווינה.
"תובנה אדריכלית חשובה נוספת שלמדתי משני האדריכלים הגדולים הללו היא קנה המידה. אדריכלות מיועדת עבוד בני אדם, וקנה המידה האנושי באדריכלות (איך האדם חווה את החלל) הוא מרכיב אדריכלי מרכזי".
לתכנן אדריכלות מעיניים של ילד
קולבאואר ממשיך לספר לי על חוויות הילדות שלו ואני שמה לב שבכל פעם שהוא מדבר על התקופה הזו בחייו, יש לו מן נצנוץ שובב בעיניים. כשהוא מדבר על אדריכלות ועיצוב אפשר לראות בבירור כמה חשוב לו לתכנן עבור ילדים. זכרונות הילדות שלו, כמו אצל הרבה אדריכלים אחרים, הם חלק בלתי נפרד מתהליך היצירה שלו.
"הדבר הכי חשוב בתכנון ועיצוב לילדים זה לזכור שפעם, גם אני הייתי ילד" הוא אומר בחיוך.
"בפרויקטים ממש כמו בתערוכות – אני למעשה המבקר הראשון בתערוכה! אני תמיד האדם הראשון שחווה את העבודה שלי. בית הספר הוא מקום כל כך חשוב לילדים מכיוון שילדים לא רק לומדים מהמורים שלהם, הם גם לומדים מהסביבה שלהם. ילדים קטנים אמנם חווים את המרחב בצורה שונה אבל באופן כללי זה לא כל כך שונה בעיני מתכנון למבוגרים. לכן למשל, הפרויקטים שלי לילדים לא כל כך צבעוניים בניגוד להרבה אדריכלים אחרים שמתכננים לילדים ומאמינים שזה צריך להיות מאוד צבעוני.
לילדים צריכים להיות חללים נעימים שבהם הם יכולים להיכנס מצד אחד ולצאת מהצד השני. זה מה שהם אוהבים לעשות! צריך שיהיו להם מגוון חללים שונים המעניקים להם חוויות שונות, בפנים ובחוץ. בכל פרויקט, בכל קנה מידה, החלל צריך לתת לך מגוון של חוויות, של קווי ראייה, של דרכים שהוא ממסגר את הנוף. מה שחשוב הוא איך אנשים נעים בחללים השונים האלה וכיצד התנועה הזו גורמת להם לחוות את הארכיטקטורה. זו אגב הסיבה שקשה לתפוס אדריכלות רק באמצעות תמונות. הדרך הטובה ביותר לחוות באמת אדריכלות היא להיות שם פיזית."
אדריכלות ועיצוב שמבטאים רעיון פדגוגי חדשני
בתחרות הראשונה של גן הילדים Stadpark היו בערך 100(!) פרויקטים שהוגשו ולא זכו. בתחרות השנייה שנערכה, הפרויקט של קולבאוור זכה במקום הראשון, והתגלה כתכנון החדשני ביותר המיישם באופן מיטבי פדגוגיה חדשנית. קולבאוור מסביר על הגישה שלו לתכנון מוסדות חינוך.
"לווינה יש מסורת ארוכה של מוסדות חינוך. גני הילדים המסורתיים תוכננו בין מלחמת העולם הראשונה לשנייה. טיפולוגיה אדריכלית זו ידועה גם בשם ויינה רוסה ('האנדרטה הסוציאליסטית' של 'וינה האדומה' בין 1919 ל-1939). ההשראה שלי בתכנון בית הספר הראשון שלי בשנת 1992 הייתה צורניות פשוטה מאוד עם הרבה מאוד שטחי חוץ. ההשראה לפרויקט הזה הייתה עבודתו של האדריכל ההולנדי יאן דויקר שב-1925 תכנן את בית הספר הראשון באוויר הפתוח. דויקר הבין שהחללים החיצוניים חשובים לא פחות מהחללים הפנימיים של בית הספר. החיבור בין פנים לחוץ הוא מרכיב מרכזי בדרך שבה אני מתכנן מוסדות חינוך.
הרעיון הפדגוגי שעמד מאחורי תכנון גן הילדים Stadpark היה שלראשונה הממשלה רצתה גישה חינוכית חדשנית המאפשרת לילדים חופש בחירה. במקום חלוקה קפדנית של הילדים לכיתות, הנושא היה קבוצות פתוחות של ילדים, במגוון גילאים, כולם באותו מבנה".
גן ילדים בלב הרובע ההיסטורי של וינה
איך מתרגמים רעיון פדגוגי לארכיטקטורה? זו בדיוק גאונות של קולבאוור – הוא הבין שהמטרה העיקרית צריכה להיות יצירת מרחבים פתוחים שמאפשרים תנועה של הילדים ביניהם. אף אחד מהפרויקטים האחרים בחלק הראשון של התחרות לא הצליח ליישם את הרעיון פדגוגי ולהפוך אותו למהות הפרויקט. לבניין שתי קומות ובהן ישנם 9 קבוצות ילדים בגילאים שונים. הילדים יכולים לבחור לאן במתחם הזה הם רוצים ללכת.
משחקי אור וצל מייצרים סוג אחר של קסם במהלך השעות השונות של היום, החללים זורמים זה אל זה והחלונות הגדולים ממסגרים עבור הילדים את הנוף הנשקף מהחלונות של החצר והפארק הפסטורלי המקיפים את המבנה.
קולבאוור מסביר את הבחירה הייחודית בנחושת כחיפויי חיצוני משום שצורת הבניין היא כמו עלה. היה חשוב לו שלמבנה יהיה גם גוון ירוק שמשתלב עם סקאלת הצבעים הטבעית של הפארק.
פדגוגיה חדשנית במבחן המציאות
הרעיון הפדגוגי החדשני שעליו דיבר קולבאוור, נראה לי מהפכני והייתי מאוד סקפטית לגביו לא רק כאדריכלית אלא גם כאמא לארבעה ילדים בגילאים שונים. תהיתי איך ילדים בגילאים ורקעים שונים חולקים את אותו מבנה בקבוצות שאינן מופרדות? איך הצוות החינוכי עוקבי אחרי מקום הימצאם של הילדים? האם זה באמת עובד בגרסת מציאות?
כדי לקבל תשובות לכל השאלות הללו, נפגשתי עם גב' יהודית רוזק, סגנית מנהלת גן הילדים, שערכה עבורי סיור פרטי בכל חלקי המבנה והציגה את האג'נדה החינוכית שלהם הלכה למעשה.
הגן נפתח בשנת 2013, כיום רשומים בו 189 ילדים. יש בה 9 קבוצות שהן בדרך כלל בין 20-25 ילדים, כולן מאותו אזור בוינה והן בין הגילאים 0-10 שנים. מספר המורים לקבוצה משתנה בהתאם לגיל. מתחם חינוכי זה משלב גם ילדים בעלי צרכים מיוחדים והצוות החינוכי מתוגבר כדי לתת לכך מענה.
בכניסה ישנו דגם אדריכלי קטן של המבנה, ומבואת הכניסה מובילה אל חלל כפול מרשים עם תקרה גבוהה שמבעדה ניתן לראות את השמיים. ישנן דלתות אש מטעמי בטיחות, הדלתות האלו סגורות רק בין השעות 12:00-14:00 ,בזמן ההפסקה, זמן שבו הילדים נדרשים לשהות בחלל שלהם כדי שתהיה להם הזדמנות למנוחה קצרה. בשאר הזמן הדלתות האלו נותרות פתוחות כדי לאפשר לילדים בחירה בתנועה במרחב כולו.
ייחודיותו של המתחם היא בכך שהוא מעניק לילדים מגוון מרחבים שמאפשרים מגוון פעילויות – משחק בחול קסמים וחומרים, פינת שינה שקטה, מקומות מחבוא מיוחדים ועוד הרבה מאוד חללים מעניינים.
החדרים השונים משרתים את צרכי הגן, יש מטבח ופינת אוכל שכיף לילדים לשבת לאכול בה, חדר יצירה יפהפה שמעורר דמיון ויצירתיות, חדר שקט המאפשר לעיניים ולנפש לנוח וחדר פעילות עם מגלשה ענקית העוברת מקומה לקומה ומועדדת את הילדים לתנועתיות.
הרעיון הוא שהילדים מסוגלים לעבור בין הקבוצות ולכל קבוצה יש סביבה שונה. הילדים יכולים לנוע בחופשיות לכל מקום. באותו מרכז יש מערכת שלטים מיוחדים שהילדים משתמשים בהם כדי שהמורים ידעו היכן הם נמצאים בכל רגע נתון.
איך מתמודדים עם מקומות שבהם ילדים יכולים להסתתר?
"אנחנו בתשומת לב לילדים. החלל מתוכנן כך שנוכל לשים לב אם יש ויכוח בין שני ילדים או שיש בעיה ספציפית ואנחנו מתערבים ומדברים איתם על זה. "
שילוב הקבוצות גם מאפשר לילדים חברויות מקבוצות גיל שונות ולהעשיר את המעגל החברתי שלהם.
"הילדים שהולכים לבית הספר חוזרים לכאן בתום יום הלימודים, הם יכולים לעשות שיעורי בית ויש להם זמן פנוי עד שעות אחה"צ. קומת הקרקע מיועדת לילדים בין הגילאים 0-6 שנים. בכניסה לכל 2 כיתות יש מבואת כניסה הכוללת מקומות אחסון מסודרים לנעליים, מעילים ותיקים”.
אחסון בעיני הוא מפתח לתכנון ועיצוב מרחבי למידה ומשחק וניתן לראות כאן איך בחדרים השונים יש מגוון פתרונות אחסון שמותאמים לצרכים השונים של הילדים והצוות. זה מאפשר לחללים עצמם להיות חללי משחק גדולים ומרווחים עבור הילדים.
מלבד המבנה המרשים, פגשתי כאן צוות החינוכי עם פתיחות מחשבתית, צוות שמדבר עם הילדים בפתיחות ובגובה העינים ובכך מסייע להם ללמוד איך לתקשר בצורה חיובית אחד עם השני. תתפלאו, אבל למרות שיש במקום 189 ילדים, התחושה היא של מקום רגוע ושליו, פשוט משום שיש מבחר כל-כך גדול של פעילויות שונות לילדים במרחבי הגן.
מילות סיכום...
פרנק לויד רייט צוטט באומרו ש"צורה ופונקציה צריכים להיות אחד – ולהצטרף זה לזה במן איחוד רוחני". גן Stadpark הוא דוגמא נהדרת לכך. הפרויקט הזה הוא דוגמה מושלמת לאופן שבו אדריכלות, עיצוב ופדגוגיה בוראים עבור ילדים מקום שהוא עולם שלם ומופלא.
אם אתם רוצה לקרוא עוד על הפרויקטים של קולבאוור, זה אתר האינטרנט של המשרד שלו, הוא גם פרסם שני ספרים, האחד הוא ‘Martin Kohlbauer – Buildings and Projects 1992-2005’והאחרון שפורסם לפני 7 שנים – 'מרטין קולבאואר אדריכל וינאי'.
