Long White Days

פרויקט זה התפסם במגזין MAKO LIVING – לחצו כאן לקריאת הכתבה.

במרץ 2021 פרויקט זה נבחר לתערוכה היוקרתית 40X40 – ארבעים האדריכלים הצעירים הטובים בארץ.

מילות השיר 'ימים לבנים' שכתבה לאה גולדברג בשנת 1932 היו ההשראה שלי כשתכננתי את הבית שלנו. החלטנו לעזוב את העיר הסואנת ומצאנו את עצמנו עם מגרש ריק בקיבוץ – שאמנם אינו עיר אך גם אינו כפר. הבית מגלם בתוכו מחד את תחושת 'שלוות הבדידות'  של מי שעובר מן העיר אל הקיבוץ ומאידך את הרצון ב'חלונות פתוחים לרווחה…." – את הרצון להכניס את הטבע ואת חיי הקהילה אל תוך הבית שממוקם במגרש ללא גדרות וכחלק ממרקם ומהווי קיבוצי.  האדריכלות של הבית מתרפקת על געגועים לעבר ומתכתבת עם מוטיבים ארכיטקטוניים של הדור הראשון של האדריכלים אשר תכננו בקיבוצים בארץ(ליאופולד קרקאוור-קיבוץ תל-יוסף 1930, אריה שרון-קיבוץ גבעת השלושה 1936, שמואל מסטצ'קין-קיבוץ מרחביה 1965ועוד). 

הבית הוא מעין 'חבר קיבוץ' – מבחוץ הוא מציית לכללים הקיבוציים אך מבפנים יש לו עולם עשיר שנסתר מעיני הרוב:

 מבחוץ – הקווים הארכיטקטוניים המתכתבים עם המורשת האדריכלית הקיבוצית והמיקום הייחודי – שני חלונות עגולים – האחד לכיוון הגבעות של  היישוב 'ג'ת' מצפון והשני לכיוון – 'זמר' מדרום, משחקי האור והצל ומפתחים גדולים הנותנים מקום של כבוד לטבע  – הנוי הקיבוצי ואפילו החומרים של המעטפת החיצונית אשר היו כולם כפופים לחומרי וצבעי הגמר המצומצמים שהכתיב וועד הקיבוץ שלנו.

ואילו מבפנים – הבית 'שובר' חלק מהחוקים בצבעוניותו המתפרצת, שומר על הקו הארכיטקטוני אך בה בעת קורץ ל'עולמות עיצוביים' רבים ומגוונים ומציג על קירותיו עבודות אמנות שחלקן של אמנים בין-לאומיים וחלקן  פרי ידם של חברי הקיבוץ השונים.

במהלך תכנון הבית, הושם דגש מיוחד לתכנון בית אולטימטיבי לילדים –  חלונות נמוכים המאפשרים להם להביט החוצה, תכנון המעודד תנועתיות ומשחקיות, עיצוב עם קריצה לעולמם של הילדים וחדרים המתוכננים באופן מודולרי כך שיוכלו להשתנות בקלות בעתיד כשיגדלו.